החלטות קנטקי משנת 1798 - היסטוריה

החלטות קנטקי משנת 1798 - היסטוריה


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

1. נחרץ, כי מספר המדינות המרכיבות את ארצות הברית של אמריקה אינן מאוחדות בעקרון הכניעה הבלתי מוגבלת לשלטון הכללי שלהן; אך כי באופן קומפקטי, בסגנון וחוקת החוקה של ארצות הברית, ותיקוניה, הן היוו ממשלה כללית למטרות מיוחדות, שהאצילה לאותה ממשלה סמכויות מוגדרות מסוימות, השומרות, כל מדינה לעצמה, את השאריות המוני זכות לשלטון העצמי שלהם; וכי בכל מקום שהשלטון הכללי נוטל לעצמו סמכויות בלתי מגובשות, פעולותיו אינן מוסמכות, בטלות וללא כל כוח; כי לקומפקטית זו כל מדינה שהצטרפה כמדינה, והיא צד אינטגרלי; שממשלה זו, שנוצרה על ידי הסכם זה, לא הייתה השופטת הבלעדית או הסופית של היקף הסמכויות שהאצילו לעצמה, שכן הדבר היה הופך את שיקול דעתה, ולא את החוקה, למידת סמכויותיה; אבל שכמו בכל המקרים האחרים של הסמכות בין סמכויות ללא שופט משותף, לכל צד יש זכות שווה לשפוט בעצמו, כמו גם להפרות באשר לאופן ומידת התיקון.

2. נחרץ, כי חוקת ארצות הברית שהאצילה לקונגרס סמכות להעניש בגידה, זיוף ניירות הערך והמטבע הנוכחי של ארצות הברית, פיראטיות ופשעים שבוצעו בים הפתוח, ועבירות נגד חוקי אומות, וכן אין פשעים אחרים; וזה נכון, כעיקרון כללי, ואחד התיקונים בחוקה שהצהיר גם הוא כי "הסמכויות שלא הוקצתה על ידי החוקה לארצות הברית, או אסורות על ידה למדינות, שמורות למדינות בהתאמה. , או לעם, "לכן, גם אותו מעשה של הקונגרס, שהתקבל ביום ה -14 ביולי, 1798, וכותרתו" חוק נוסף לחוק שכותרתו "חוק להענשת פשעים מסוימים. נגד ארצות הברית; '"כמו גם המעשה שהעביר לה ביום ה -27 ביוני 1798, שכותרתו" חוק להעניש הונאות שבוצעו על בנק ארצות הברית "(וכל שאר מעשיהם אשר מניחים ליצור , להגדיר או להעניש פשעים אחרים מאלה המנויים בחוקה,) הם בטלים לחלוטין, וללא כל כוח; וכי הכוח ליצור, להגדיר ולהעניש, פשעים אחרים כאלה שמורים, וזכותם חלה, אך ורק, על המדינות המתאימות, כל אחת בשטח שלה.

3. נפתר, כי זה נכון, כעיקרון כללי, וגם הוא מוכרז במפורש על ידי אחד התיקונים לחוקה, כי "הסמכויות שלא הוקצבו לארצות הברית על ידי החוקה, ואף אינן אסורות על ידה למדינות, שמורות למדינות בהתאמה, או לאנשים; " ושאין שום סמכות על חופש הדת, חופש הביטוי או חופש העיתונות, שהועברה לארצות הברית על ידי החוקה, ולא נאסרה על ידה למדינות המדינה, כל הסמכויות החוקיות המתייחסות לאותה זכות נותרו, והיו שמורים למדינות או לעם; כך באה לידי ביטוי נחישותם לשמור לעצמם את הזכות] לשפוט עד כמה ניתן לקצר את הפזיזות של הדיבור ושל העיתונות מבלי להפחית את החופש השימושי שלהם, ועד כמה יש להתעלל מהתעללויות שלא ניתן להפרידן משימוש בהן. להיות נסבל במקום שהשימוש ייהרס; וכך גם הם שמרו מפני כל קיצור, מצד ארצות הברית, של חופש העקרונות והתרגילים הדתיים, ושמרו לעצמם את הזכות להגן על אותו, כפי שאמור בחוק שהתקבל על פי דרישתם הכללית של אזרחיה, כבר הגן עליהם מפני כל איפוק או הפרעה אנושית; וכי, בנוסף לעקרון הכללי וההצהרה המפורשת הזו, נקבעה הוראה נוספת ומיוחדת יותר על ידי אחד התיקונים לחוקה, המצהירים במפורש, כי "הקונגרס לא יחוקק חוק המכבד כינון דת, או שיאסור על מימוש חופשי שלו, או קיצור חופש הביטוי, או העיתונות ", ובכך שומר, באותו משפט, ותחת אותן מילים, על חופש הדת, הביטוי והעיתונות, עד כדי כך שכל מה שהפר או זורק במורד המקדש המכסה את האחרים - וכי עלילות, שקר והשמצה, באותה מידה עם כפירה ודת כוזבת, מונעים מהיכרותם של בתי דין פדרליים. לפיכך מעשה הקונגרס של ארצות הברית, שהתקבל ב -14 ביולי 1798, שכותרתו "חוק נוסף לחוק שכותרתו 'חוק להענשת פשעים מסוימים נגד ארצות הברית'", אשר אכן מקצר את חופש העיתונות, אינו חוק, אך הוא בטל לחלוטין, ואין לו כוח.

4. נפתר, כי חברים זרים נמצאים תחת סמכות השיפוט וההגנה על חוקי המדינה שבה הם נמצאים; כי לא הוקצתה סמכות אליהן לארצות הברית, ולא נאסרה על המדינות הבודדות, נבדלות מכוחן על האזרחים; וזה נכון, כעיקרון כללי, ואחד התיקונים בחוקה שהצהיר גם הוא כי "הסמכויות שלא הוקצתה לחוקה לארה"ב, או אסורות על ידה למדינות, שמורות למדינות, בהתאמה, או לאנשים, "מעשה הקונגרס של ארצות הברית, שהתקבל ביום ה -22 ביולי, 1798, שכותרתו" חוק הנוגע לחייזרים ", הנושא סמכויות על חברים זרים שאינם מאושרים על ידי החוקה, אינו חוק, אך הוא בטל וחסר כל כוח.

5. נפתר. זה שבנוסף לעקרון הכללי, כמו גם להצהרה המפורשת, כי סמכויות שאינן מוסמכות שמורות, הוראה נוספת ומיוחדת יותר שהוכנסה בחוקה מתוך זהירות רבה, הכריזה, "כי הגירה או ייבוא ​​של אנשים כמו כל מהמדינות הקיימות יחשבו כי ראוי להודות, הקונגרס לא יאסור לפני שנת 1808 ". כי חבר העמים אכן מודה בנדידה של חברים זרים המתוארים כנושא המעשה האמור הנוגע לחייזרים; כי הוראה כנגד איסור הגירה היא הוראה נגד כל המעשים השווים לה, או שתהיה חובה; כי הסרתם, בעת ההגירה, שקולה לאיסור הגירתם, ולכן, בניגוד להוראת החוקה האמורה, ובטלה.

6. נחרץ, כי מאסר אדם תחת הגנת חוקי חבר העמים, על אי ציותו לפקודה הפשוטה של ​​הנשיא לעזוב את ארצות הברית, כפי שמבצע הפעולה האמורה, " חוק הנוגע לחייזרים, "מנוגד לחוקה, תיקון אחד בו קבע, כי" אין לשלול מאדם חירות ללא התקדמות חוקית; " וכי אחר קבע, "שבכל התביעות הפליליות ייהנה הנאשם בזכות למשפט פומבי על ידי חבר מושבעים חסר פניות, שיודיעו לו על טיב האשמה וסיבתה, להתעמת מול העדים נגדו. , לקיים הליך חובה להשגת עדים לטובתו, ולסיוע של עו"ד להגנתו ", אותו מעשה מתחייב לאשר לנשיא להוציא אדם מארצות הברית הנמצא תחת הגנת החוק, ב החשד שלו, ללא חבר מושבעים, ללא משפט ציבורי, ללא עימות של העדים נגדו, מבלי שיהיו לו עדי לטובתו, ללא הגנה, ללא יועץ - בניגוד להוראות אלה גם של החוקה - אין הוא אפוא חוק, אלא לחלוטין. בטל, וללא כל כוח.

העברת סמכות השיפוט של כל מי שנמצא תחת הגנת החוקים, מבתי המשפט לנשיא ארצות הברית, כפי שנעשה באותו מעשה הנוגע לחייזרים, היא בניגוד לסעיף החוקה הקובע כי " סמכותה השיפוטית של ארצות הברית תהיה נתונה לבתי המשפט, ששופטיהם יחזיקו בתפקידם במהלך התנהגות טובה, "וכי המעשה האמור בטל גם מסיבה זו; ועוד יש לציין כי העברת סמכות שיפוטית זו היא לאותו שופט בממשלה הכללית שכבר מחזיקה בכל המבצע, ושלילי מוסמך על כל סמכויות החקיקה.

7. נפתר, כי הבנייה שהחילה הממשלה הכללית (כפי שעולה מכל מיני הליכיהם) על אותם חלקים בחוקת ארצות הברית שמאצילים לקונגרס את הסמכות להטיל ולגבות מסים, חובות, שיבוצים, הבלו; לשלם את חובותיה ולספק את ההגנה והרווחה הכללית של ארצות הברית, ולקבוע את כל החוקים שיהיו נחוצים וראויים לביצוע הסמכויות המוקנות לחוקה בממשלת ארצות הברית, או כל מחלקה שלה, הולכת להרס כל הגבולות שנקבעו לסמכותם על ידי החוקה; שמילים שנועדו על ידי המכשיר להיות בת רק לביצוע הסמכויות המוגבלות, אינן צריכות להתפרש מעצמן לתת סמכויות בלתי מוגבלות, ולא לקחת חלק כדי להרוס את כל שאריות המכשיר; כי הליכי השלטון הכללי, בצבע של אותם מאמרים, יהיו נושא ראוי והכרחי לעיון ולתיקון בזמן של שלווה רבה יותר, ואילו אלה המפורטים בהחלטות הקודמות דורשים תיקון מיידי.

8. הוחלט, כי ההחלטות הקודמות יועברו לסנאטורים ולנציגים בקונגרס מחבר העמים הזה, אשר מחויבים להציג זאת לבתיהם, ולנצל כמיטב יכולתם להשיג, במושב הבא של הקונגרס, ביטול המעשים הבלתי חוקתיים והמגעילים כאמור.

9. הוחלט, לבסוף, כי מושל חבר העמים הזה יהיה, והוא מוסמך ומתבקש להעביר למחוקקים של כמה מדינות את ההחלטות הקודמות, להבטיח להם כי חבר העמים הזה רואה באיחוד למטרות לאומיות מיוחדות, ובמיוחד לאלה צוין בקומפקט הפדרלי המאוחר שלהם, להיות ידידותי לשלום, לאושר ולשגשוג, של כל המדינות; כי, נאמן לאותו קומפקט, על פי הכוונה והמשמעות הפשוטים שבהם הוא הובן והוסב על ידי מספר הצדדים, הוא חרד בכנות לשמירתו; שהיא גם מאמינה, שלקחת מהמדינות את כל סמכויות השלטון העצמי ולהעביר אותן לממשלה כללית ומגובשת, ללא התייחסות לממשלה המיוחדת, והסתייגויות שהוסכמו בחגיגיות בהסכם זה, אינן מיועדות שלום, אושר או שגשוג של מדינות אלה; וכי לפיכך, חבר העמים נחוש בדעתו, כיוון שהוא אינו מפקפק בממשלותיו השונות, להיכנע לסמכויות בלתי-מגוזרות וכתוצאה מכך בלתי מוגבלות באף אדם, או גוף של גברים, על פני כדור הארץ; שאם המעשים שלפני כן יעמדו במעמד זה, המסקנות הללו היו נובעות מהן - שהשלטון הכללי רשאי להציב כל מעשה שנראה לו ראוי ברשימת הפשעים, ולהעניש אותו בעצמו, בין אם הוא מונה ובין אם לא מונה על פי החוקה כניתן לזיהוי. על ידם; שיוכלו להעביר את הכרתו לנשיא המדינה או לכל אדם אחר, שהוא עצמו המאשים, היועץ, השופט וחבר המושבעים, שחשדותיו עשויים להיות הראיות, פקודת גזר הדין, קצין התליין וחזהו רישום העסקה היחיד; כי תיאור רב ויקר מאוד של תושבי מדינות אלה, בהיותו בתקדים זה, הצטמצם, כחוקי חוק, לשליטה מוחלטת של אדם אחד, ומחסומי החוקה סוחפים כך את כולנו, לא נותר כעת שום סוללה נגד התשוקות והכוח של רוב הקונגרס, להגן מפני יצוא דומה או עונש חמור אחר, על המיעוט של אותו גוף, המחוקקים, השופטים, המושלים והיועצים של המדינות, או תושביהם השווים לשלום, שעשויים להעז להשיב לעצמו את הזכויות והחירויות החוקתיות של המדינות והאנשים, או שמסיבות אחרות, טובות או רעות, עלולות להטריד את השקפתו של הנשיא או לסמן אותו בחשדותיו, או להיחשב כמסוכנת לבחירתו. , או אינטרסים אחרים, ציבוריים או אישיים; שהחייזר חסר החברים נבחר לנושא הבטוח ביותר לניסוי ראשון; אך האזרח יעקוב בקרוב, או יותר נכון כבר עקב; שכן כבר יש חוק הסתה מסמן אותו כטרף: שמעשים אלה והרצופים בעלי אותו אופי, אלא אם כן ייעצרו על הסף, עשויים נוטים להניע את המדינות האלה למהפכה ולדם, ויעניקו טענות חדשות נגד ממשלות רפובליקניות, וחדשות חדשות תירוצים למי שרוצה להאמין כי לא ניתן לשלוט באדם אלא במוט ברזל; שזו תהיה אשליה מסוכנת היו אמון בגברים שבחרנו להשתיק את החששות שלנו לשלום זכויותינו; שהביטחון הוא בכל מקום בו הורה של דספוטיזם; שלטון חופשי מבוסס בקנאה, ולא באמון; זוהי קנאה, ולא אמון, הקובעת חוקות מוגבלות לאסור את מי שאנו מחויבים לסמוך עליו בכוח; כי החוקה שלנו קבעה בהתאם את הגבולות שאליהם, ולא רחוק יותר, הביטחון שלנו עשוי להגיע; ותן לדוברת האמון הכנה לקרוא את חוקי החייזרים וההסתה, ולומר אם החוקה לא חכמה בקביעת גבולות לממשלה שיצרה, והאם עלינו להיות חכמים בהרס גבולות אלה; תן לו לומר מהי הממשלה, אם לא תהיה עריצות, שהעניקו לבחירתנו הנשיא לנשיא, ונשיא בחירתנו הסכים וקיבל על הזרים הידידותיים, אשר רוחם הקלה של ארצנו וחוקיה הבטיחו אירוח והגנה; שאנשי בחירתנו כיבדו יותר את החשדות החשופים של הנשיא מאשר את זכויות התמימות המוצקות, את טענות ההצדקה, את כוחה המקודש של האמת ואת צורות וחומר המשפט והצדק.

בשאלות של כוח, אם כן, אל תגיד עוד על ביטחון באדם, אלא כבול אותו מעוותות על ידי שרשראות החוקה. לפיכך, חבר העמים הזה קורא למדינותיה המשותפות להביע את רגשותיהם לגבי המעשים הנוגעים לחייזרים, ולעונש על פשעים מסוימים במפורש זה לפני שיפורטו, ולהצהיר בפירוש אם המעשים הללו מורשים או אינם מורשים על ידי הקומפקט הפדרלי. ואינו מפקפק בכך שתודעתם תפורסם כך שתוכיח את התייחסותם לשלטון מצומצם, בין אם הוא כללי או פרטי, וכי זכויותיהם וחירויותיהם של מדינותיהם המשותפות ייחשפו ללא סכנות על ידי הישארות בתחתית משותפת עם משלהם; אך הם יסכימו עם חבר העמים הזה בהתחשב במעשים האמורים כניגושים כל כך מובהקים לחוקה עד שהם יסתכמו בהכרזה לא מוסווית כי הקומפקט אינו אמור להיות מדד סמכויות השלטון הכללי, אלא שהוא ימשיך בתקופה להפעיל על מדינות אלה את כל הסמכויות. שהם יראו בכך תפיסה של זכויות המדינות, וגיבושן בידי השלטון הכללי, עם סמכות שהניבה לחייב את המדינות, לא רק במקרים שהופכו לפדרליים, אלא בכל המקרים, על פי חוקים שנקבעו, לא בהסכמתם, אלא בידי אחרים בניגוד להסכמתם; שזה יהיה להיכנע לצורת השלטון שבחרנו, ולחיות תחת אחד שמפיק את סמכויותיו מרצונו, ולא מרשותנו; וכי המדינות המשותפות, שחוזרות לזכויותיהן הטבעיות שלא נעשו פדרליות, יסכימו להכריז על בטלותן וללא כל כוח, והן יתאחדו עם חבר העמים בבקשה לביטולן במושב הבא של הקונגרס.


החלטות קנטקי משנת 1798 - היסטוריה

בבית הנציגים,

בית המשפט, על פי הוראת היום הקבועה, החליט בוועדה כולה על מצב חבר העמים, מר קולדוול בכיסא ולאחר זמן מה שהה בו, חידש היושב -ראש את הכסא, ומר. קולדוול דיווח כי הוועדה, על פי הצו, שקלה את כתובת המושל, והגיעה להחלטות הבאות שבהן, אותן מסר בשולחן הפקיד, שם נקראו פעמיים והוסכמו על ידי בַּיִת.

1. נפתר, שמספר המדינות המרכיבות את ארצות הברית של אמריקה, אינן מאוחדות על פי העיקרון של כניעה בלתי מוגבלת לשלטון הכללי שלהן, אלא שבאופן קומפקטי, בסגנון וחוקת החוקה של ארצות הברית, ותיקוניה, הן מהוות ממשלה כללית למטרות מיוחדות, שהאצילה לאותה ממשלה סמכויות מוגדרות מסוימות, ושומרת לעצמה כל מדינה לעצמה את יתרת הזכות לשלטון העצמי שלה ושכל היות שהשלטון הכללי נוטל לעצמו סמכויות בלתי-מגוזרות, מעשיו אינם חוקיים, בטלים, ו חסר תוקף: על פי הסכם זה כל מדינה שהצטרפה כמדינה, והיא מפלגה אינטגרלית, שמדינותיה המשותפות יוצרות לעצמה, הצד השני: שהממשלה שיצרה על ידי הסכם זה לא הייתה הבלעדית או הסופית לִשְׁפּוֹט על היקף הסמכויות שהאצילו לעצמו מכיוון שהדבר היה הופך את שיקול הדעת שלו, ולא את החוקה, למידת סמכויותיה, אלא שכמו בכל שאר המקרים של הסכמה בין צדדים שאין להם שופט משותף, לכל צד יש זכות שווה לשפוט בעצמו, כמו גם על הפרות, בהתאם לאופן ומידת התיקון.

2. נפתר, שחוקה של ארצות הברית לאחר שהאצילה לקונגרס סמכות להעניש בגידה, זיוף ניירות הערך והמטבע הנוכחי של ארצות הברית, פיראטיות ופשעים שבוצעו בים הפתוח, ועבירות נגד חוקי האומות, וללא פשעים אחרים. מה שזה לא יהיה, וזה נכון כעיקרון כללי, ואחד התיקונים בחוקה שהצהירו גם הם, & כי הסמכויות שלא הוקצתה לחוקה לארצות הברית, או אסורות על ידה למדינות, שמורות למדינות בהתאמה. , או לעם & quot, אם כן, גם אותו מעשה של הקונגרס, עבר ביום ה -14 ביולי, 1798, והזכאי, "מעשה & quotan בנוסף לאקט הזכאי, מעשה להענשת פשעים מסוימים נגד ארצות הברית" כמו גם המעשה שהועבר על ידם ביום ה -27 ביוני, 1798, וזכאי, מעשה & quotan להעניש הונאות שבוצעו על בנק ארצות הברית, & quot (וכל שאר מעשיהם אשר מניחים ליצור, להגדיר , או להעניש פשעים אחרים מאלה המנויים בחוקה,) בטלים לחלוטין, ואין להם כוח, וכי הכוח ליצור, להגדיר ולהעניש פשעים אחרים אלה שמורות, והזכות נוגעת אך ורק לבלעדיות. מדינות בהתאמה, כל אחת בתחומה שלה.

3. נפתר, שזה נכון כעיקרון כללי, וגם מוכרז במפורש על ידי אחד התיקונים לחוקה, כי & סמכויות הסמכות שלא הוקצתה לארצות הברית על ידי החוקה, או אסורות על ידה למדינות, שמורות לידי מדינות בהתאמה, או לעם & quot וכי אין כל כוח על חופש הדת, חופש הביטוי או חופש העיתונות, שהאצילה לארה"ב על ידי החוקה, או אסורה על ידה למדינות, כל הסמכויות החוקיות המכבדות את אותה זכות נותרה, ושמורה למדינות או לאנשים שבעקבות כך באה לידי ביטוי נחישותם לשמור לעצמם את הזכות לשפוט עד כמה ניתן לקצר את הפקקות הדיבור והעיתונות מבלי להפחית את חירותם המועילה, ועד כמה יש לסבול את ההתעללויות שאינן ניתנות להפרדה מהשימוש בהן, ולא להרוס את השימוש ובכך גם להגן עליהן מפני כל קיצור של ארצות הברית בחופש דעות ותרגילים דתיים, ושמרו לעצמם את הזכות להגן על אותם. מכיוון שמדינה זו על ידי חוק שהתקבל על פי דרישתם הכללית של אזרחיה, כבר הגנה עליהם מפני כל איפוק או התערבות אנושית: וכי בנוסף לעקרון כללי זה והכרזה מפורשת, נקבעה הוראה נוספת ומיוחדת יותר על ידי אחד תיקונים לחוקה, המצהירים במפורש, כי & quot הקונגרס לא יחוקק חוק המתייחס לממסד דת, או לאסור על הפעלתה החופשית, או לקצר את חופש הביטוי, או את העיתונות, & quot ובכך לשמור על אותו משפט, ו תחת אותן מילים, חופש הדת, הדיבור והעיתונות, עד כדי כך שכל מה שמפר, גם הוא זורק את המקדש המכסה את האחרים, וכי עלילות, שווא והשמצות, באותה מידה עם כפירה ודת שווא, הם נמנעים מהכרת בתי הדין הפדרליים: לפיכך מעשה הקונגרס של ארצות הברית, שהועבר ביום ה -14 ביולי, 1798, וזכאי, ומעשה מכס בנוסף לתוכנית הפעולה לענישה של פשעים מסוימים נגד ארצות הברית, & quot אשר אכן מקצרת את חופש העיתונות, אינה חוק, אך היא בטלה לחלוטין ואין לה כל השפעה.

4. נפתר, שחברי חייזרים נמצאים תחת סמכות השיפוט וההגנה על חוקי המדינה שבהם לא הועצמה סמכויות עליהם לארצות הברית, ואף לא נאסר על המדינות הבודדות הנבדלות מכוחן על אזרחים וכי זה נכון עיקרון כללי, ואחד התיקונים בחוקה שהצהירו גם הם כי "הסמכויות שלא הוקצתה על ידי החוקה לארצות הברית או אסורות על ידה למדינות, שמורות למדינות בהתאמה, או לעם," מעשה הקונגרס של ארצות הברית, שהתקבל ביום ה- 22 ביוני, 1798, שכותרתו & מעשה המכסה הנוגע לחייזרים, & quot אשר תופס כוח על חברים זרים שאינם מאושרים על ידי החוקה, אינו חוק, אך הוא בטל לחלוטין אין כוח.

5. נפתר, שבנוסף לעקרון הכללי, כמו גם להצהרה המפורשת, שמורות שאינן מוסמכות שמורות, הוראה נוספת ומיוחדת יותר המוכנסת בחוקה, מתוך זהירות רבה, הכריזה, & quot הֲגִירָה או ייבוא ​​אנשים כמו כל אחת מהמדינות הקיימות כיום יחשבו לנכון להודות, הקונגרס לא יאסור לפני שנת 1808: & quot כי חבר העמים הזה מודה בהגירה של חברים זרים המתוארים כנושא האמור מעשה הנוגע לחייזרים כי הוראה כנגד איסור נדידתם, הינה הוראה כנגד כל המעשים השווים לה, או שזה יהיה הכרחי כי הסרתם בעת ההגירה, שקולה לאיסור הגירה שלהם, ולכן היא מנוגדת להוראה האמורה של החוקה, ובטלה.

6. נפתר, שמאסרו של אדם תחת הגנת חוקי חבר העמים, על אי ציותו לפשוט להזמין של הנשיא, לצאת מארצות הברית, כמתחייב במעשה האמור, שכותרתו & מעשה המכסה הנוגע לחייזרים, & quot מנוגד לחוקה, תיקון אחד אשר קבע, כי אדם & quotno יישלל מחירותו ללא כל צורך הליך חוק, & quot וכי אחר שסיפק, & quot כי בכל התביעות הפליליות, ייהנה הנאשם בזכות למשפט פומבי על ידי חבר מושבעים חסר פניות, שיודיעו לו על טיב האשמה וסיבתה, להתעמת עם העדים. נגדו, לקיים הליך חובה להשגת עדים לטובתו, ולהיעזר בעורך דין להגנתו, & לצטט את אותו מעשה המתחייב לאשר לנשיא להוציא אדם מארצות הברית הנמצא תחת הגנת החוק, בחשד שלו, בלי האשמה, בלי מושבעים, בלי משפט ציבורי, בלי עימות של העדים נגדו, בלי שיהיו לו עדי לטובתו, בלי הגנה, ללא שיתוף בחייו, מנוגד להוראות אלה, גם, של החוקה, לפיכך איננו חוק, אלא בטל לחלוטין וללא כל כוח.

העברת סמכות השיפוט של כל מי שנמצא תחת הגנת החוקים, מבתי המשפט לנשיא ארצות הברית, כפי שמבצע אותו מעשה, הנוגע לחייזרים, היא בניגוד לסעיף החוקה הקובע כי סמכותה השיפוטית של ארצות הברית תהיה נתונה לבתי משפט, ששופטיהם יחזיקו בתפקידם במהלך התנהגות טובה, וכי המעשה האמור בטל גם מסיבה זו ויש לציין כי העברת שיפוט זו. הכוח הוא לאותו שופט בממשלה הכללית, שכבר מחזיקה בכל ההנהלה, ושלילי מוסמך בכל סמכויות החקיקה.

7. נפתר, שהבנייה שהחילה הממשלה הכללית, (כפי שעולה מכל מיני הליכיהם), על אותם חלקים בחוקת ארצות הברית שמאצילים לקונגרס סמכות להטיל ולגבות מסים, חובות, שיבוצים והבלו על לשלם את החובות ולדאוג להגנה משותפת ולרווחה הכללית של ארצות הברית, ולקבוע את כל החוקים שיהיו נחוצים וראויים לביצוע הסמכויות המוקנות לחוקה בממשלת ארצות הברית, או כל מחלקה. הוא חורבן את כל הגבולות שנקבעו לחוקתם על ידי החוקה: שמילים שנועדו בכלי זה להיות חברה בת לביצוע הסמכויות המוגבלות, אינן צריכות להתפרש מעצמן לתת סמכויות בלתי מוגבלות, וגם לא חלק שיש לקחת בו כדי להרוס את כל שאריות המכשיר: שהליכי הממשל הכללי בצבע מאמרים אלה יהיו נושא ראוי והכרחי לעיון מחדש. ותיקון בזמן של שלווה גדולה יותר, ואילו אלה שצוינו בהחלטות הקודמות דורשים תיקון מיידי.

8. נפתר, שההחלטות הקודמות יועברו לסנאטורים ולנציגים בקונגרס מחבר העמים הזה, אשר מצווים בזאת להציג את אותו הדבר לבתיהם, ולנצל כמיטב יכולתם להשיג, במושב הבא של הקונגרס, ביטול של המעשים הבלתי חוקתיים והמגעילים כאמור.

9. נפתר, לבסוף, כי מושל חבר העמים הזה יהיה, ומורשה בזאת ומתבקש להעביר למחוקקים של מספר המדינות את ההחלטות הקודמות, להבטיח להם כי חבר העמים הזה רואה באיחוד למטרות לאומיות מסוימות, ובמיוחד לאלה המפורטים בפדרל המנוח שלהם. קומפקטי, להיות ידידותי לשלום, לאושר ולשגשוג של כל המדינות: שנאמן לאותו קומפקט, על פי הכוונה והמשמעות הפשוטים שבהם הוא הובן והוספה על ידי מספר הצדדים, הוא חרד בכנות שימורו: שהיא גם מאמינה, שלקחת מהמדינות את כל סמכויות השלטון העצמי, והעברתן לממשלה כללית ומגובשת, ללא התחשבות בהתחייבויות המיוחדות וההסתייגויות שהוסכמו בחגיגיות בחוזה זה, אינה לשלום, אושר או שגשוג של מדינות אלה: ועל כן, חבר העמים הזה נחוש, כיוון שהוא אינו מפקפק במדינות המשותפות שלו, בכפוף להגיש את o סמכויות בלתי מוגבלות וכתוצאה מכך בלתי מוגבלות באף אדם או גוף של גברים על פני כדור הארץ: שאם המעשים שלפני כן יעמדו במסקנות אלה, תצא מהן מסקנות אלה שהשלטון הכללי רשאי להציב כל מעשה שנראה לו ראוי ברשימת הפשעים, ולהעניש. הוא עצמו, בין אם הוא מונה ובין אם לא מונה על פי החוקה, כפי שניתן להבחין בו כי הם רשאים להעביר את הכרתו לנשיא או לכל אדם אחר, שהוא עצמו המאשים, היועץ, השופט והשופטים, אשר חשדות עשויות להיות הראיות, צוו גזר הדין, קצין התליין ושדו הרישום היחיד של העסקה שתיאור רב ויקר מאוד של תושבי מדינות אלה, לפי תקדים זה, הופחת כחוקרים לשלטון מוחלט. של אדם אחד, ומחסום החוקה שנסחף כך מכולנו, לא נותר כעת שום סוללה נגד התשוקות וכוחו של רוב הקונגרס, להגן מפני יצוא דומה או ענישה חמורה אחרת על המיעוט של אותו גוף המחוקקים, השופטים, המושלים והיועצים של המדינות, או תושביהן השלווים האחרים שעשויים להעז להשיב את הזכויות והחירויות החוקתיות של המדינות והאנשים, או שמסיבות אחרות, טובות או רעות, עלולים להתעצבן. הדעות, או מסומנות בחשדותיו של הנשיא, או להיחשב כמסוכנות לבחירות שלו או לאינטרסים אחרים ציבוריים או אישיים: כי החייזר חסר החברים אכן נבחר הנושא הבטוח ביותר לניסוי ראשון אך האזרח יעקוב בקרוב, או ליתר דיוק כבר עקב אחריו, מעשה הסתה כבר סימן אותו כטרפו: שמעשים אלה והרצופים בעלי אותו אופי, אלא אם ייעצרו על הסף, עלולים לנטות להניע את המדינות האלה למהפכה ולדם, ותספק קטגוריות חדשות נגד ממשלות רפובליקניות, ותירוצים חדשים למי שרוצה להאמין, שלא ניתן לשלוט על האדם אלא על ידי מוט ברזל: שזו תהיה אשליה מסוכנת, היו אמון בגברים שבחרנו, להשתיק את הפחדים שלנו למען בטיחות זכויותינו: כי אמון נמצא בכל מקום שההורה של השלטון החופשי מבוסס על קנאה, ולא על ביטחון זוהי קנאה ולא ביטחון הקובע חוקות מוגבלות לאגד את מי שאנו מחויבים לסמוך עליו בכוח: שהחוקה שלנו קבעה בהתאם את הגבולות שאליהם ואף לא יותר האמון שלנו יכול ללכת ולתת לדוברת האמון הכנה לחזור לפרסם את פעולות החייזרים וההסתה, ולומר אם החוקה לא הייתה חכמה בקביעת גבולות לממשלה שיצרה, והאם עלינו להיות חכמים בהרס גבולות אלה? תן לו לומר מה הממשלה אם זו לא עריצות, שאנשי בחירתנו העניקו לנשיא, והנשיא שבחרנו הסכים וקיבל על הזרים הידידותיים, שאליהם הרוח הקלה שלנו המדינה וחוקיה הבטיחו אירוח והגנה: כי הגברים שבחרתנו כיבדו יותר את חשדותיו החשופים של הנשיא, מאשר את זכויות התמימות המוצקות, את טענות ההצדקה, את עוצמת האמת המקודשת ואת צורותיהן ומהותן. חוק ומשפט. בשאלות של כוח, אם כן, אל תשמע עוד על ביטחון באדם, אלא כבול אותו מעוות, על ידי שרשראות החוקה. לפיכך, כי חבר העמים הזה קורא, אם כן, למדינותיה המשותפות להביע את רגשותיהן לגבי המעשים הנוגעים לחייזרים, ולעונש על פשעים מסוימים במסמך זה לפני הצהרה, ולהצהיר בבירור אם המעשים הללו מורשים או אינם מוסמכים על ידי הקומפקט הפדרלי. . והוא אינו מפקפק בכך שתחושתם תתפרסם כך שיוכיח את היקשרותם ללא שינוי לממשל מוגבל, בין אם הוא כללי ובין אם פרטי, וכי זכויותיהם וחירויותיהם של מדינותיהם המשותפות, לא ייחשפו לסכנות על ידי הישארות בממשלה. תחתית משותפת משלהם: שהם יסכימו עם חבר העמים הזה בהתחשב במעשים האמורים כניגונים כל כך כלפי החוקה, עד שהם יסתכמו בהכרזה לא מוסווית, שהקומפקט לא נועד להיות מדד סמכויות השלטון הכללי. , אך היא תמשיך בתרגול על מדינות אלה של כל הסמכויות כלשהן: שהם יראו בכך תפיסה של זכויות המדינות, וגיבושן בידי השלטון הכללי עם סמכויות המניחות לחייב את המדינות, ( לא רק במקרים שהופכו לפדרליים), אלא בכל המקרים, על פי חוקים שניתנו, לא בהסכמתם, אלא על ידי אחרים בניגוד להסכמתם: שזו תהיה כניעה של צורת השלטון שבחרנו, ולחיות תחת אחד שמפיק את סמכויותיו מרצונו, ולא מרשותנו וכי המדינות המשותפות, החוזרות לזכותן הטבעית במקרים שלא נעשו פדרליים, יסכימו להכריז על פעולות אלה בטלות וללא כל כוח ויהיה כל אחת להתאחד עם חבר העמים הזה, בבקשה לדחותם במושב הבא של הקונגרס.


החלטת קנטקי משנת 1799

נציגי האנשים הטובים של חבר העמים באסיפה הכללית התכנסו, לאחר ששקלו בבגרות את התשובות של מדינות שונות באיחוד, להחלטותיהן שהתקבלו בישיבה האחרונה, תוך כיבוד לחוקים לא חוקתיים של הקונגרס, הנקראים בדרך כלל חוקי החייזרים וההסתה, אכן היו חסרי אמונה לעצמם ולאלו שהם מייצגים, אילו היו מסכימים בשקט לעקרונות ולדוקטרינות שניסו להישמר בכל אותן התשובות, זו של וירג'יניה רק ​​למעט. אם תיכנס שוב לתחום הטיעון, ותנסה יותר או בכוח לחשוף את חוסר החוקתיות של אותם חוקים מגעילים, הדבר נתפס כמיותר כמו שלא יהיה.

אולם איננו יכולים אלא להתבכיין, כי בדיון בנושאים המעניינים הללו, לפי מחוקקים המחוקקים של מדינות אחותנו, הוחלפו הצעות מופרכות ורמיזות לא כנות, גנאי לאופיים האמיתי ועקרונותיהם של האנשים הטובים של חבר העמים הזה. במקום נימוקים הוגנים וטענות מבוססות. דעותינו לגבי אותם צעדים מדאיגים של השלטון הכללי, יחד עם נימוקינו לדעות אלה, פורטו בהגינות ובעוצמה, והוגשו לדיון ושיפוט של אזרחינו ברחבי האיחוד. בין אם ההגינות והמתינות נצפו בתשובותיהם של רוב אותן מדינות שהכחישו או ניסו להתעלם מהאמיתות הגדולות הכלולות בהחלטות אלה, כעת עלינו להיכנע לעולם גלוי. נאמנים לעקרונות האמיתיים של האיחוד הפדרלי, לא מודעים לתכניות שיפריעו להרמוניה של האיחוד הזה, וחרדים רק להימלט משיני האכזריות, האנשים הטובים של חבר העמים הזה הם ללא קשר לצנזורה או להפלגה.

אולם לפחות יש לפרש את שתיקתו של חבר העמים כהסתכמה בדוקטרינות ובעקרונות המתקדמים ולנסות לשמור על התשובות האמורות, או לפחות אלה של אזרחינו ברחבי האיחוד, הנבדלים כל כך מאיתנו בנושאים חשובים אלה. , צריך להטעות את הציפייה, כי נירתע ממה שאנו מתייחסים לחובתנו או נתרחק מהעקרונות הכלולים בהחלטות אלה: לכן.

נחרץ כי חבר העמים הזה מחשיב את האיחוד הפדרלי, בהתאם לתנאים ולמטרות המפורטות בקובץ המאוחר, כתורם לחירותם ואושרם של מספר המדינות: כי היא אכן מצהירה כעת באופן חד משמעי על התייחסותו לאיחוד, ולזה קומפקטי, נעים לכוונתו הברורה והאמיתית, ויהיה בין האחרונים שיבקשו את פירוקו: שאם רשאים אלה המנהלים את השלטון הכללי לעבור את הגבולות הקבועים בחוזה זה, תוך התעלמות מוחלטת מהמשלחות המיוחדות של הכוח. התוכן הכלול, השמדת ממשלות המדינה והקמתן על חורבותיהן של ממשלה מאוחדת כללית, תהיה התוצאה הבלתי נמנעת: כי העיקרון והבנייה שטענו על ידי כל מחוקקים במדינה, כי השלטון הכללי הוא השופט הבלעדי. מהיקף הסמכויות שהאצילו לה, אל תפסיקו לא פחות מגזענות מאז שיקול הדעת של מי שמנהל את הממשלה, ולא החוקה תהיה מדד סמכויותיהם: שלכמה המדינות שיצרו את המכשיר הזה, בהיותן ריבוניות ועצמאיות, יש את הזכות לשפוט על הפרתו וכי ביטול, על ידי אותן ריבונות, של כל הפעולות הבלתי מורשות שנעשו בצבע של אותו מכשיר, היא הסעד הנכון: כי חבר העמים הזה יכריז עם השיקול המחודש המכוון ביותר, כי חוקי החייזרים וההסתה האמורים, הם לדעתם הפרות ניכרות של החוקה האמורה ועם זאת בעליזות שניתן להימנע מהן להעביר את דעתה. ברוב אחיותיה מציין בנושאים של מדיניות רגילה או מפוקפקת, בתקנות חשובות כמו ההווה, שפגעו בצורה כה חיונית בזכויותיו הטובות ביותר של האזרח, היא תחשב בהסכמה שקטה כפלילית ביותר: אף כי חבר העמים הזה הוא צד בקומפקט הפדרלי ישתחווה לחוקי האיחוד, אך יחד עם זאת הוא מצהיר כי לא יעשה זאת מעולם, ואף פעם לא היא אחר הצהריים, הפסיקו להתנגד באופן חוקתי, כל ניסיון מאיזה רבע שהציע, להפר את הקומפקט הזה:

ולבסוף, על מנת שלא ייגזרו נימוקים או טיעונים מהסכמה לכאורה מצד חבר העמים בחוקתיות של אותם חוקים, ועל ידי כך ישמשו תקדימים להפרות עתידיות של הסכם פדרלי בעתיד, חבר העמים הזה עומד כעת נגדם. , המחאה החגיגית שלה.

אושר ב- 3 בדצמבר 1799.

ראו גם את החלטות קנטקי משנת 1798 שאומצו על ידי מחוקק קנטקי שנה קודם לכן, ואת החלטת וירג'יניה משנת 1798, שכתב ג'יימס מדיסון, לאותה מטרה.


החלטות קנטקי משנת 1798

1. נפתר, שמספר המדינות המרכיבות, ארצות הברית של אמריקה, אינן מאוחדות על פי העיקרון של כניעה בלתי מוגבלת לשלטון הכללי שלהן, אלא שלפי חוזה תחת הסגנון והכותרת של חוקה לארצות הברית, ותיקונים לה, הם היוו ממשלה כללית למטרות מיוחדות-האצילו לאותה ממשלה סמכויות מוגדרות מסוימות, השומרות, כל מדינה לעצמה, את המסה השארית של הזכות לשלטון העצמי שלהן ושכל מקום שהשלטון הכללי נוטל לעצמו סמכויות בלתי-מגוזרות, פעולותיה אינן סמכותיות, בטל, ובלי כל כוח: שעל הסכם זה כל מדינה הצטרפה כמדינה, והיא חלק בלתי נפרד, שהמדינות המשותפות שלה יוצרות, כשלעצמה, את הצד השני: שהממשלה שנוצרה על ידי הסכם זה לא הופכת לבלעדית. או שופט אחרון של היקף הסמכויות שהוקצבו לעצמו מכיוון שהדבר היה הופך את שיקול דעתה, ולא את החוקה, למידת סמכויותיה אלא זאת, כמו בכל שאר המקרים של קומפקט בקרב סמכויות שאין להן שופט משותף, לכל צד יש זכות שווה לשפוט בעצמו, כמו גם להפרות באשר לאופן ומידת התיקון.

2. נפתר, שחוקת ארצות הברית, לאחר שהאצילה לקונגרס סמכות להעניש בגידה, זיוף ניירות הערך והמטבע הנוכחי של ארצות הברית, פיראטיות ופשעים שבוצעו בים הפתוח, ועבירות נגד חוק הלאומים, ואין פשעים אחרים, מכל וכל שהיא נכונה כעיקרון כללי, ואחד התיקונים בחוקה שהצהירו גם הם כי "הסמכויות שלא הוקצתה לארצות הברית על ידי החוקה, שאינן אסורות על ידה למדינות, שמורות ל המדינות בהתאמה, או לעם ", לפיכך מעשה הקונגרס, התקבל ביום ה -14 ביולי, 1798, והכוון ל"חוק בנוסף למעשה הכוון חוק לענישה של פשעים מסוימים נגד ארצות הברית, "כמו גם המעשה שהעביר אותם ביום יוני 1798, כיוון" חוק להעניש הונאות שבוצעו על בנק ארצות הברית "(וכל שאר המעשים שלהם שמניחים ליצור, להגדיר או להעניש פשעים) , מלבד אלה המפורטים בחוקה,) הם בטלים לחלוטין, ואין להם כוח וכי הכוח ליצור, להגדיר ולהעניש פשעים אחרים כאלה שמור, ובצדק, נוגע אך ורק למדינות המתאימות, כל אחת בגבולותיה. שטח משלו.

3. נפתר, שזה נכון כעיקרון כללי, וגם מוכרז במפורש על ידי אחד התיקונים לחוקים, כי "הסמכויות שלא הוקצתה לארצות הברית על ידי החוקה, האסורות על ידה על ידי המדינות, שמורות לידי מדינות בהתאמה, או לעם "ושאין שום סמכות על חופש הדת, חופש הביטוי או חופש העיתונות שהאציל לארצות הברית על ידי החוקה, או אסור על ידה למדינות, כל הסמכויות החוקיות המכבדות את אותו זכות נותרה, ושמורה למדינות או לעם: כך באה לידי ביטוי נחישותם לשמור לעצמם את הזכות לשפוט עד כמה אפשר לקצר את הפקרות הדיבור והעיתונות מבלי להפחית את חירותם המועילה, ו עד כמה יש לסבול את ההתעללויות שלא ניתן להפרידן מהשימוש בהן, ולא להשמיד את השימוש בהן. וכך גם הם שמרו מפני כל קיצור של ארצות הברית בחופש הדעות והתרגילים הדתיים, ושמרו לעצמם את הזכות להגן על אותה מדינה, כפי שמדינה זו, על פי חוק שהתקבל על פי דרישה כללית של אזרחיה, כבר הגן עליהם מפני כל איפוק או הפרעה אנושית. וכי בנוסף לעיקרון הכללי וההצהרה המפורשת הזו, נקבעה הוראה נוספת ומיוחדת יותר על ידי אחד התיקונים לחוקה, המצהירים במפורש, כי "הקונגרס לא יחוקק חוק המכבד את הקמת הדת, או שיאסור את החופש החופשי. מימושו, או קיצור חופש הביטוי או העיתונות ": ובכך לשמור על אותו משפט, ותחת אותן מילים, על חופש הדת, הדיבור והעיתונות: עד כדי כך שכל מה שהפר, זורק המקדש המכסה את האחרים, בצחוק שעלילות, שקר והוצאת לשון הרע, באותה מידה עם כפירה ודת כוזבת, מונעים מהיכרותם של בתי דין פדרליים. לפיכך, מעשה הקונגרס של ארצות הברית, שהועבר ביום ה -14 ביולי, 1798, כוונה "חוק נוסף למעשה מכוון חוק לענישה של פשעים מסוימים נגד ארצות הברית", אשר אכן מקצר. חופש העיתונות, אינו חוק, אך הוא בטל לחלוטין, ואין לו כוח.

4. נפתר, שחברים זרים הינם תחת סמכות השיפוט וההגנה על חוקי המדינה שבהם הם נמצאים: שלא הוקצתה אליהם סמכות לארצות הברית, או נאסרה על המדינות הבודדות, נבדלת מכוחן על האזרחים. וזה נכון כעיקרון כללי, ואחד התיקונים בחוקה הכריז גם הוא כי "הסמכויות שלא הוקצתה על ידי החוקה לארצות הברית, או אסורות על ידה למדינות, שמורות למדינות בהתאמה, או לאנשים, מעשה הקונגרס של ארצות הברית, שהועבר ביום יולי 1798, מכוון "חוק הנוגע לחייזרים", הנושא סמכויות על חברים זרים, שאינם מאושרים על ידי החוקה, הוא לא חוק, אבל הוא בטל לחלוטין, ואין לו כוח.

5. נפתר. שבנוסף לעקרון הכללי, כמו גם להצהרה המפורשת, כי סמכויות שאינן מועצמות שמורות, הוראה נוספת ומיוחדת יותר, שמוכנסת בחוקה מתוך זהירות רבה, הכריזה כי "הגירה או ייבוא ​​של אנשים כמו כל אחד מ המדינות הקיימות יחשבו כי ראוי להודות, לא ייאסר על ידי הקונגרס לפני שנת 1808 "כי חבר העמים אכן מודה בהגירה של חברים זרים, המתוארים כנושא המעשה האמור בנוגע לחייזרים: הוראה כנגד איסור ההגירה שלהם, היא הוראה נגד כל המעשים השווים לה, או שזה יהיה הכרחי: שהסרתם בעת ההגירה, שקולה לאיסור הגירה שלהם, ולכן היא בניגוד להוראת החוקה האמורה, ובטלה. .

6. נפתר, שמאסרו של אדם תחת הגנת חוקי חבר העמים, על אי ציותו לפקודה הפשוטה של ​​הנשיא לצאת מארצות הברית, כפי שמתבצע במעשה שאמור "חוק הנוגע לחייזרים" הוא בניגוד לחוקה, תיקון אחד שלפיו קבע כי "אין לשלול מאדם את חירותו ללא התקדמות חוקית" ושאחר קבע כי "בכל התביעות הפליליות יהא הנאשם בזכות למשפט ציבורי על ידי חבר מושבעים חסר פניות. , להודיע ​​על טיבה והסיבה של האשמה, להתעמת מול העדים נגדו, לקיים הליך חובה להשגת עדים לטובתו, ולהיעזר ביועץ להגנתו "אותו מעשה, תוך התחייבות לאשר לנשיא להוציא אדם מארצות הברית, הנמצא תחת הגנת החוק, בחשדותו שלו, ללא האשמה, ללא חבר מושבעים, ללא משפט ציבורי, ללא עימות של העדים נגדו, מבלי לחמם עדים לטובתו, ללא הגנה, ללא ייעוץ, מנוגדים גם מהוראת החוקה, ולכן אינם חוק, אך בטלים לחלוטין, ואין להם כוח: העברת סמכות השיפוט של כל אדם הנמצא תחת הגנת החוקים מבתי המשפט, בפני נשיא ארצות הברית, כפי שנעשה באותו מעשה הנוגע לחייזרים, מנוגד לסעיף החוקה הקובע כי "סמכותה השיפוטית של ארצות הברית להיות נתון לבתי משפט, ששופטיהם יכהנו בתפקידם במהלך התנהגות טובה "וכי המעשה האמור בטל גם מסיבה זו. ועוד יש לציין, כי העברת סמכות שיפוטית זו היא לאותו שופט בממשלה הכללית שכבר מחזיקה בכל ההנהלה, ושלילית על כל סמכויות החקיקה.

7. נפתר, שהבנייה שהחילה הממשלה הכללית (כפי שמעידים כל מיני הליכיהם) על אותם חלקים בחוקת ארצות הברית שמאצילים לקונגרס סמכות "להטיל ולגבות מסים, מכסים, יבוא והבלו, ל לשלם את החובות ולדאוג להגנה המשותפת ולרווחה הכללית של ארצות הברית "ו"להכניס את כל החוקים שיהיו נחוצים וראויים לביצוע ההוצאה לפועל, הסמכויות המוקנות לחוקה בממשלת ארצות הברית, או בכל מחלקה או קצין שלה ", הולך להשמדת כל הגבולות הקבועים בסמכותם על ידי החוקה: כי מילים שנועדו במכשיר להיות בת רק לביצוע סמכויות מוגבלות, אינן צריכות להתפרש כהגדרתן. לא לתת סמכויות בלתי מוגבלות, וגם לא לקחת חלק כדי להרוס את כל שאריות המכשיר הזה: שהליכים של הממשלה הכללית בצבע מאמרים אלה יהיו נושא ראוי והכרחי של עיון ותיקון, בזמן שקט גדול יותר, ואילו אלה המפורטים בהחלטות הקודמות דורשים תיקון מיידי.

השמיני. נפתר, שתמונה ועדת ועידות והתכתבות, אשר תהיה אחראית להעביר את ההחלטות הקודמות למחוקקים של מספר המדינות: להבטיח להם שמדינה חברתית זו נמשכת באותה הערכה של ידידותם ואיחודם שהתגלה מכך הרגע שבו סכנה משותפת הציעה לראשונה איחוד משותף: שהיא רואה באיחוד, למטרות לאומיות מסוימות, ובמיוחד לאלה המפורטים בקומפקט הפדרלי המאוחר שלהם, להיות ידידותי, לשלום, לאושר ולשגשוג של כל המדינות: הנאמן לאותו קומפקט, על פי הכוונה והמשמעות הפשוטים שבהם הובנה והוספה על ידי מספר הצדדים, הוא חרד בכנות לשמירתו: שהיא גם מאמינה, שלוקחת מהמדינות את כל סמכויותיה של שלטון עצמי והעברתם לממשלה כללית ומאוחדת, ללא התייחסות למשלחות והסתייגויות מיוחדות שהוסכמו עליהן בחגיגיות בחוזה זה, אני לא למען השלום, האושר או השגשוג של מדינות אלה ומשום כך חבר העמים נחוש בדעתו, כיוון שהוא אינו מפקפק במדינות המשותפות שלה, להיכנע לשלטונות בלתי-מגוזרים, וכתוצאה מכך בלתי מוגבלים, באף אדם או גוף של גברים עלי אדמות: שבמקרים של ניצול לרעה של הסמכויות המורשות, חברי השלטון הכללי, שנבחרו על ידי העם, שינוי על ידי העם יהיה הסעד החוקתי אך, כאשר מניחים סמכויות שלא הוקצבו, ביטול של המעשה הוא הסעד הראוי: שלכל מדינה יש זכות טבעית במקרים שאינם בגדר הקומפקט, (casus non fœderis) לבטל מרשותם את כל הנחות הכוח של אחרים בגבולותיהם: שללא זכות זו הם יהיו תחת שלטון מוחלט ובלתי מוגבל של כל מי שיפעיל את זכות השיפוט הזו עבורם: שלמרות זאת, חבר העמים הזה, ממניעי התייחסות וכבוד למדינותיה המשותפות, ביקשה לתקשר איתם בנושא: כי רק איתם ראוי לתקשר, הם לבדם צדדים בקומפקטיות, ורק מורשים לשפוט במוצא האחרון של סמכויות המופעלות תחתיו, כי הקונגרס אינו צד, אלא רק יצורו של הקומפקטי, ובכפוף להנחות הכוח שלו לשיפוטם הסופי של מי שעל ידו, ולשימושו עצמו וכוחותיו נוצרו ושונו כולם: שאם המעשים שלפני כן אמורים לעמוד, מסקנות אלה היו נובעות מהן כי השלטון הכללי רשאי להכניס כל מעשה שנראה לו ראוי לרשימת הפשעים ולהעניש אותו בעצמם בין אם הוא מונה ובין אם לאו מונה בחוקה כמוכרת על ידם: שיוכלו להעביר את הכרתו לנשיא, או לכל אדם אחר, שהוא עצמו המאשים, היועץ, השופט והשופטים, שחשדותיו עשויים להיות הראיות, צוו גזר הדין, קצין התליין וחזהו התיעוד היחיד של העסקה: תיאור רב ויקר מאוד של תושבי מדינות אלה הופך, לפי תקדים זה, כחוקרים לשליטה מוחלטת של אדם אחד, ולחסום של לכן החוקה סחפה מכולנו, לא נותרה כיום סוללה נגד התשוקות והסמכויות של רוב בקונגרס להגן מפני ייצוא דומה, או ענישה חמורה אחרת, על מיעוט אותו גוף, המחוקקים, השופטים, המושלים ויועצי מדינות, או תושביהן השלווים האחרים, שעשויים להעז להשיב את הזכויות והחירויות החוקתיות של המדינות והאנשים, או שמסיבות אחרות, טובות או רעות, עלולים להיות אובנקסיביים לנו לדעות, או שמסומנות בחשדותיו של הנשיא, או להיחשב כמסוכנות לבחירתו או לאינטרסים אחרים, ציבוריים או אישיים, כי החייזר חסר החברים אכן נבחר לנושא הבטוח ביותר לניסוי ראשון מלבד האזרח יבוא בקרוב, או ליתר דיוק, כבר הלך אחריו, שכן כבר פעולת הסתה סימנה אותו כטרפו: שמעשים אלה והרצופים בעלי אותו אופי, אלא אם כן נעצרו על הסף, יגרמו בהכרח את המדינות האלה למהפכה ולדם ויספקו הטענות החדשות נגד השלטון הרפובליקני ותירוצים חדשים למי שרוצה להאמין כי לא ניתן לשלוט באדם אלא על ידי מוט ברזל: שזו תהיה אשליה מסוכנת היו אמון בגברים שבחרנו להשתיק את חששותינו מפני בטיחות זכויותינו: שהאמון נמצא בכל מקום בהורה של האכזריות - השלטון החופשי מושתת בקנאה, ולא באמון היא הקנאה ולא הביטחון הקובעים חוק מוגבל ns, לאגד את מי שאנו מחויבים לסמוך עליו בכוח: שהחוקה שלנו קבעה בהתאם את הגבולות שאליהם, ולא יותר מכך, הביטחון שלנו יכול ללכת ולתת לדוברת האמון הכנה לקרוא את פעולות החייזרים וההפתות, ולומר אם החוקה לא הייתה חכמה בקביעת גבולות לממשלה שיצרה, והאם עלינו להיות חכמים בהרס גבולות אלה, תן לו לומר מהו הממשלה, אם לא תהיה עריצות, אשר יש לבחירת הגברים שבחרנו טעה על נשיאנו, ונשיא בחירתנו הסכים, וקיבל על הזר הידידותי שהרוח הקלה של מדינתנו וחוקו הבטיחו אירוח והגנה: שאנשי בחירתנו כיבדו יותר את החשדנות החשופה. של הנשיא, מאשר זכות התמימות המוצקה, טענות ההצדקה, כוחה המקודש של האמת, והצורות והמהות של החוק והצדק. בשאלות סמכויות, אם כן, אל תשמע עוד על אמון באדם, אלא כבול אותו מעוותות על ידי שרשראות החוקה. לפיכך חבר העמים הזה קורא למדינותיה הבאות להביע את רגשותיהם לגבי המעשים הנוגעים לחייזרים ולעונש על פשעים מסוימים במפורש זה, לפני שיפורטו, בהצהרה מפורשת אם המעשים הללו מורשים או אינם מורשים על ידי הקומפקט הפדרלי. והוא אינו מפקפק בכך שתחושתם תתפרסם כך שתוכיח את התייחסותם ללא שינוי לממשלה מוגבלת, מזג אוויר כללי או פרטני. וכי הזכויות והחירויות של מדינותיהם המשותפות ייחשפו ללא סכנות על ידי הישארות בתחתית משותפת עם שלהן. שהם יסכימו עם חבר העמים הזה בהתחשב במעשים האמורים כניגושים כל כך ניכרים לחוקה עד שהם יסתכמו בהכרזה לא מוסווית כי הקומפקט הזה לא נועד להיות מדד סמכויות השלטון הכללי, אלא שהוא ימשיך ב להפעיל על מדינות אלה, מכל הסמכויות: הן יראו בכך תפיסה של זכויות המדינות, וגיבושן בידי הממשלה הכללית, עם סמכות שהניחה לחייב את המדינות (לא רק כפי שהמקרים הפכו לפדרליים , casus fœderis but), בכל המקרים שהם, על פי חוקים שנקבעו, לא בהסכמתם, אלא על ידי אחרים בניגוד להסכמתם: שזו תהיה כניעה של צורת השלטון שבחרנו, וחי תחת אחד המופק את סמכויותיו ממנה. רצוננו, ולא מרשותנו וכי המדינות המשותפות, החוזרות בזכותן הטבעית במקרים שלא נעשו פדרליים, יסכימו להכריז על פעולות אלה בטלות, וללא כל כוח, וכל אחת תנקוט באמצעים משלהן עבור p מתוך החלטה כי לא יופעלו פעולות אלה, ואף לא אחרות בממשלה הכללית, שאינן מוסמכות במפורש ובכוונה על ידי החוקה, בשטחן שלהן.

9. נפתר, שהוועדה האמורה תהיה מוסמכת לתקשר באמצעות כתיבה או ועידה אישית, בכל זמן ובכל מקום, עם כל אדם או אנשים שיכולים להתמנות על ידי כל אחת ממדינות המשותפות להתכתב או להתייעץ עמם וכי הם מניחים את הליכים לפני ישיבת האסיפה הבאה.


היום בהיסטוריה: החלטות קנטקי התקבלו ב- 10 בנובמבר 1798

זו הייתה השאלה המרכזית העומדת בפני האמנות המאשררות כאשר אמריקה שקלה לאמץ את החוקה החדשה. אלה שתומכים באישור נשבעו שכן. אך רבים נותרו ספקנים וטענו כי השלטון הכללי החדש ללא ספק ינסה להרחיב את כוחו וכי החוקה לא תבלום אותו במידה מספקת.

זה לקח רק עשור עד שהממשלה הפדרלית הוכיחה את הצדק האנטי-פדרליסטי.

במהלך קיץ 1798 עבר הקונגרס, והנשיא ג'ון אדמס חתם על חוק, ארבע מעשים המכונים יחד חוקי החייזרים וההסתה. כשרוחות מלחמה נושבות ברחבי האוקיינוס ​​האטלנטי, הרוב של המפלגה הפדרליסטית כתב את החוקים כדי למנוע מהמעשים "המסיתים" להחליש את ממשלת ארה"ב. הפדרליסטים השתמשו בפחד מהצרפתים כדי לעורר תמיכה בחוקים הדרקוניים הללו, להרחיב את הכוח הפדרלי, לרכז את הסמכות ברשות המבצעת ולהגביל קשות את חופש הביטוי.

שניים מחוקי החייזרים העניקו לנשיא את הכוח להכריז על תושבי ארצות הברית הזרים כאויב, לנעול אותם ולגרש אותם. מעשים אלה קיבלו סמכות שיפוטית ברשות המבצעת ומחקו הליך הולם. חוק ההסתה למעשה הוציא את החוק לביקורת על הממשלה הפדרלית מחוץ לחוק - הפרה ברורה של התיקון הראשון.

כשהכירו את הסכנה החמורה שפעולות אלה מהוות למבנה החוקתי הבסיסי, ניסחו תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון החלטות שהתקבלו על ידי המחוקקים בקנטקי ו -וירג'יניה ב -10 בנובמבר וב -21 בדצמבר 1798 בהתאמה. "עקרונות 98" מסדירים את עקרונות הביטול כתרופה חוקית כאשר הממשלה הפדרלית עולה על סמכותה.

ה מעשי חייזרים והסתה זעמו על רבים בקנטקי. כמה מחוזות בחבר העמים אימצו החלטות שגינו את המעשים, ביניהם פייט, קלארק, בורבון, מדיסון וודפורד. גדוד מיליציה ממחוז מדיסון בקנטקי פרסם החלטה מבשרת רעות משלו, וקבעה: "חוקי החייזרים וההסתה מהווים פגיעה בחוקה ובזכויות הטבע, וכי איננו יכולים לאשר או להגיש להם". כמה אלפי בני אדם התאספו בפגישה בחוץ במחאה על המעשים בלקסינגטון ב -13 באוגוסט.

הדחיפה לבטל את מעשי חייזרים והסתה לא היה פשוט מעשה של פוליטיקאים אופורטוניסטים. זה עלה מהדרישות הנלהבות של האזרחים בקנטקי, כמו גם מווירג'יניה.

ג'פרסון כתב את הטיוטה המקורית של החלטות קנטקי תוך חודש לאחר שהקונגרס קיבל את חוק ההסתה.

"שמספר המדינות המרכיבות, ארצות הברית של אמריקה, אינן מאוחדות על פי העיקרון של כניעה בלתי מוגבלת לשלטון הכללי שלהן, אלא שלפי חוזה לפי הסגנון והכותרת של חוקה לארצות הברית, ותיקונים לה, הם היוו ממשלה כללית למטרות מיוחדות-האצילו לאותה ממשלה סמכויות מוגדרות מסוימות, השומרות, כל מדינה לעצמה, את המסה השארית של הזכות לשלטון העצמי שלהן ושכל מקום שהשלטון הכללי נוטל לעצמו סמכויות בלתי-מגוזרות, פעולותיה אינן סמכותיות, בטל, וללא כל כוח ".

לאחר שהתווה כל הפרה חוקתית והגברת העוצמה הפדרלית, ג'פרסון קרא לפעול - בטל עכשיו!

"לכן חבר העמים נחוש בדעתו, כיוון שהוא אינו מפקפק במדינות המשותפות שלה, להיכנע לשלטונות בלתי-מגוזרים, וכתוצאה מכך בלתי מוגבלים, באף אדם או גוף של גברים עלי אדמות: שבמקרים של ניצול לרעה של הסמכויות המורשות, החברים. של השלטון הכללי, בהיותו נבחר על ידי העם, שינוי של העם יהיה הסעד החוקתי אך, כאשר מניחים סמכויות שלא הוקצבו, ביטול המעשה הוא הסעד החוקי: שלכל מדינה יש זכות טבעית במקרים שאינם בגדר ההסכם (casus non fœderis) לבטל מרשותם את כל הנחות הכוח של אחרים בגבולותיה: כי ללא זכות זו, הם יהיו תחת השליטה המוחלטת והבלתי מוגבלת של כל מי שיפעיל את זכות השיפוט הזו עבורם. " [דגש הוסף]

ג'פרסון שלח לנציג ועידת הוועידה לשעבר וירג'יניה וילסון קרי ניקולס טיוטה של ​​ההחלטה, ככל הנראה בתקווה שמחוקק המדינה יוכל להציג אותם בווירג'יניה. באוקטובר 1798 ציין וילסון שנציג המדינה ג'ון ברקינרידג 'מוכן להציג את ההחלטות בקנטקי. ברקינרידג 'סבל משחפת ועשה טיול החלמה לסוויט ספרינגס, וירג'יניה בסוף אוגוסט אותה שנה. סביר להניח שניקולס נתן למחוקק בקנטקי העתק מהטיוטה של ​​ג'פרסון במהלך הטיול ההוא.

ב- 7 בנובמבר 1798 פנה המושל ג'יימס גארארד בפני המחוקק של מדינת קנטקי, וציין את ההתנגדות החריפה לחוקי החייזרים וההסתה. לדבריו, קנטקי הייתה, "אם לא במצב של התקוממות, אך עדיין לא לגמרי מוטרדת מהממשלה הפדרלית". וציין כי המדינה "מתעניינת מאוד בהתנהלות השלטון הלאומי, חייבת להיות בעלת זכות למחוא כפיים או להטיל זכות על אותה ממשלה, כאשר מחיאות כפיים או צנזורה יגיעו לתוקפה", וקורא למחוקק לאשר מחדש את תמיכתו בחוקה האמריקאית תוך , "להיכנס למחאתך נגד כל החוקים הבלתי חוקתיים וההליכים הלא פוליטיים".

באותו יום הודיע ​​ברקינרידג 'לבית שהוא מתכוון להגיש החלטות המתייחסות למסר של גארארד. למחרת, המחוקק במחוז פייט הלך בעקבותיו והציג גרסה מתוקנת של הטיוטה של ​​ג'פרסון. ראוי לציין כי ברקינרידג 'השמיט את המילה ביטול מהגרסה האמיתית שנבחנה על ידי המחוקק בקנטקי, וביקש למתן את נימת ההחלטה. הסרת הפניה לביטול ככל הנראה לא הפריעה לג'פרסון, ולמעשה לא שינתה מעט את דוחה הבסיסי של ההחלטה. על ידי הכרזת חוקי החייזרים וההסתה כחסרי חוק, בטלים, בטל הצביע המחוקק בקנטקי על החלטת ביטול, אפילו כשהמילה בפועל הושמטה.

ההחלטה עברה את הבית ב -10 בנובמבר עם שלושה הצבעות מתנגדות בלבד. הסנאט הסכים פה אחד כעבור שלושה ימים, והמושל גארארד חתם על ההחלטה ב -16 בנובמבר.

קנטקי עקב אחר החלטה שנייה המאשרת את עמדתה בשנת 1799, כולל את המילה "ביטול", שהושמטה בגרסה הסופית של החלטות קנטקי משנת 1798 שנתקבל על ידי המחוקק במדינה.

"למספר המדינות שיצרו את המכשיר הזה (החוקה), בהיותן ריבונות ועצמאיות, יש את הזכות ללא עוררין לשפוט על הפרתו, וכי ביטול, על ידי אותן ריבונות, של כל הפעולות הבלתי מורשות שנעשות בצבע של אותו מכשיר, הוא תרופה חוקית. "

עקרונותיו של ג'פרסון נמשכים למעלה מ -220 שנה למרות התקפות בלתי פוסקות ודמגוגיה. האמריקאים פנו לרעיונות שנוסחו בצורה מבריקה החלטות קנטקי להגן על חופש הביטוי, לקדם צדק כלכלי, לעצור גיוס צבאי ולהגן על זכויות השחורים בתקופת העבדים הנמלטים.

דבריו של ג'פרסון אינם מותירים ספק - ביטול היה התרופה החוקית, וכך גם כיום.

הערת המחבר: חלק גדול ממאמר זה נלקח מתוך "התקווה האחרונה שלנו: גילוי מחדש של הדרך האבודה לחירות". לאסוף עותק בחנות מרכז התיקון העשירי פה.


החלטות קנטקי ווירג'יניה

ה החלטות קנטקי ווירג'יניה (אוֹ פותר) היו הצהרות פוליטיות שנוסחו בשנים 1798 ו -1799, שבהן נקטו המחוקקים בקנטקי ו -וירג'יניה כי עמדה כי חוקי החייזרים וההסתה הפדרליים אינם חוקתיים. ההחלטות טענו כי למדינות יש את הזכות והחובה להכריז על חוקות כל מעשה של קונגרס שאינו מוסמך על ידי החוקה. בכך הם טענו לזכויות המדינות ולבנותנות קפדנית של החוקה. החלטות קנטקי ווירג'יניה משנת 1798 נכתבו בחשאי על ידי סגן הנשיא תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון, בהתאמה.

העקרונות שנקבעו בהחלטות נודעו בשם "עקרונות 98 '. החסידים טוענים כי המדינות יכולות לשפוט את חוקתיות חוקי הגזירות והשלטון המרכזי. ההחלטות של קנטקי משנת 1798 טענו כי לכל מדינה בנפרד יש את הכוח להצהיר כי החוקים הפדרליים אינם חוקתיים ובטלים. החלטת קנטקי משנת 1799 הוסיפה כי כאשר המדינות קובעות שחוק אינו חוקתי, ביטול המדינות הוא הסעד הראוי. החלטות וירג'יניה משנת 1798 מתייחסות ל"התערבות "כדי לבטא את הרעיון שלמדינות יש זכות" להתערב "כדי למנוע נזק שנגרם על ידי חוקים לא חוקתיים. החלטות וירג'יניה שוקלות פעולה משותפת של המדינות.

ההחלטות היו שנויות במחלוקת מאז קבלתן, מה שגרר אי -הסכמה מעשרה מחוקקים במדינה. ההיסטוריון רון צ'רנוב העריך את הנזק התיאורטי של ההחלטות כ"עמוק ומתמשך. מתכון לפירוק ". ג'ורג 'וושינגטון היה כל כך מזועזע מהם שהוא אמר לפטריק הנרי שאם "ירדוף באופן שיטתי וקפדני", הם "יפרקו את האיחוד או ייצרו כפיה". השפעתם הדהדה עד למלחמת האזרחים ומחוצה לה. בשנים שקדמו למשבר הביטול, ההחלטות חילקו את הדמוקרטים הג'פרסוניים, כאשר תומכי זכויות המדינות כמו ג'ון סי קלהון תומכים בעקרונות 98 'והנשיא אנדרו ג'קסון מתנגד להם. שנים לאחר מכן, העברת חוק העבדים הנמלטים משנת 1850 הביאה פעילי אנטי-עבדות לצטט את ההחלטות לתמוך בקריאותיהן למדינות הצפון לבטל את מה שחשבו כי אכיפת החוק אינה חוקתית.


217 שנה לחתימת החלטת קנטקי משנת 1798: מה ששכחנו

ביום זה, 16 בנובמבר, לפני 217 שנים, חתם המושל ג'יימס גארארד מקנטאקי על החוק על חוק החקיקה הראשון מבין שני ציוני הדרך המוכרים בהיסטוריה בשם "החלטות קנטקי".

הצעת החוק הראשונה הועברה על ידי בית מדינת קנטקי ב- 10 בנובמבר 1798 ועל ידי הסנאט ב -13 בנובמבר. לאחר מכן נחתם החוק על ידי המושל גארארד שלושה ימים לאחר מכן.

כידוע, החלטת קנטקי משנת 1798 נכתבה על ידי תומאס ג'פרסון (מוצג), ואילו אמצעי נלווה שהוצג באסיפת מדינת וירג'יניה נכתב על ידי שותפו התכוף, ג'יימס מדיסון.

האמצעים היו תגובות של שני המייסדים מהשורה הראשונה לחקיקתו של הנשיא ג'ון אדמס מחוקי החייזרים וההסתה במהלך קיץ 1798.

חקיקות מזיקות אלה (ארבע פעולות בסך הכל) העניקו לממשלה הפדרלית סמכויות חדשות ומרחיבות. מה שמכונה חוקי החייזרים שימש את הנשיא כדי להכריז על תושבי חוץ בארצות הברית כאויבי המדינה ולכלואם ולגורשם. חוקי ההסתה, לעומת זאת, העניקו לנשיא את הכוח להוציא את החוק מכל ביקורת על ממשל אדאמס שנחשב בעיני הרשות המבצעת כ"מורתה ".

"החוקים" לשעבר מחקו הליך הולם בעוד האחרונים פגעו בזכותם של האמריקאים לדבר בחופשיות ולבקר את הממשלה, כפי שהוגן על ידי התיקון הראשון.

הקיץ שלפני קבלת חוק ההסתה, טקטיקה עם זרוע חזקה שנקט ג'ון אדמס נגד יריב פוליטי פגעה בתומס ג'פרסון קרוב מאוד לבית: העמדתו לדין של סמואל ג'ורדן קאבל. זה היה אחד האירועים שבסופו של דבר אילץ אותו להדביק את עקרונות הביטול בשנת 1798.

סמואל ג'ורדן קאבל היה חבר קונגרס שייצג את מחוז הבית של תומאס ג'פרסון בווירג'יניה. במאי 1797 החזיר חבר מושבעים גדול הצגת לשון הרע נגד קאבל (אגב, כנציג לוועידת האישור של וירג'יניה, קאבל הצביע נגד אישרור החוקה). מה היה פשעו של קאבל? הוא שלח מכתב לבוחרים שמתח ביקורת על הממשל של ג'ון אדמס.

זהו זה. זה היה סכום העלילה המפתה שלו. מכתב לבוחרים במחוז שלו הקורא לאיזה מעשה של הנשיא שאינו מסכים איתו.

בגין התעללות זו בסמכותו, האשים ג'ון אדאמס את קאבל ב"השתדל בזמן של סכנה ציבורית ממשית להפיץ קללות מופרכות נגד הממשלה המאושרת של ארצות הברית ".

זו הייתה מצוקתו של סמואל ג'ורדן קאבל - שנתפסה בדוברי קונספירציה פדרלית - עד שנודע לתומאס ג'פרסון על פעולתו של חבר השופטים הגדול. בתגובה למצגת שנמסרה נגד חבר הקונגרס שלו, ג'פרסון באופן אנונימי (כי אפילו מחבר מגילת העצמאות חשש שיימצא תוהה בגלוי על הממשלה הלאומית) עתר לבית הנציגים של וירג'יניה בבקשה שהחברים בחבר המושבעים הגדול ייענשו.

לאחר שנודע לו על עתירתו של ג'פרסון להגנתו של קאבל, ייעץ ג'יימס מונרו לחברו וירג'יניאן כי מוטב לו שיגיש את בקשתו לקונגרס במקום לממשלת המדינה. תגובתו של ג'פרסון מבהירה מה חשב חכם מונטיצ'לו על הבנתו של מונרו במושב הריבונות האמיתי. הוא ידע ש"מערכת הממשלה הכללית היא לתפוס כל ספק. " אם האנשים היו יושבים בשקט, האם היינו מאבדים הכל, הזהיר.

למי סבר ג'פרסון כי יש לו את הזכות והאחריות להגן על האזרחים מפני ניצול לרעה של הפדרציה? ארצות הברית. "יש לכך תוצאה אדירה כי המדינות שומרות על סמכות מלאה ככל האפשר על אזרחיהן שלהן", כתב.

מהמכתב המעוצב הזה בתגובה למונרו, אנו רואים שלפני שכתב את דעותיו בנוגע ליחסים החוקתיים המתאימים בין המדינה לשלטון הלאומי בהחלטות קנטקי, ג'פרסון הבין, שיתף וקידום את עקרון סמכות המדינה לבדוק את ההתגברות הפדרלית.

תוך חודש מיום קבלת הקונגרס את חוק ההסתה, ג'פרסון כתב את הטיוטה הראשונה של החלטת קנטקי, והצהירה בפסקה הראשונה שלה:

שמספר המדינות המרכיבות, ארצות הברית של אמריקה, אינן מאוחדות על פי העיקרון של כניעה בלתי מוגבלת לשלטון הכללי שלהן, אלא שלפי חוזה לפי סגנון ותואר של חוקה לארצות הברית, ותיקונים לה, הן היווה ממשלה כללית למטרות מיוחדות-האציל לאותה ממשלה סמכויות מוגדרות מסוימות, השומרות, כל מדינה לעצמה, את יתרת הזכות לשלטון העצמי שלהן ושכל מקום שהשלטון הכללי נוטל לעצמו סמכויות בלתי-מגוזרות, פעולותיה אינן סמכותיות, בטלות. , וללא כל כוח.

ואז, כפי שעשה במגילת העצמאות, ג'פרסון מתאר את ההפרות הרבות של החוקה שביצעה הממשלה הפדרלית.

לאחר מכן, הוא הציע פתרון טוב לעריצות:

לכן חבר העמים נחוש בדעתו, כיוון שהוא אינו מפקפק בממשלותיה השונות, להיכנע לסמכויות בלתי-מגוזרות, וכתוצאה מכך בלתי מוגבלות, באף אדם או גוף של גברים עלי אדמות: שבמקרים של ניצול לרעה של הסמכויות המואצלות, חברי השלטון הכללי, אם נבחר על ידי העם, שינוי על ידי העם יהיה הסעד החוקתי, אך כאשר מניחים סמכויות שלא הוקצבו, ביטול המעשה הוא הסעד החוקי: שלכל מדינה יש זכות טבעית מקרים שאינם בתוך הקומפקט, (casus non fœderis) לבטל מרשותם את כל הנחות הכוח של אחרים בגבולותיהם: שללא זכות זו, הם יהיו תחת שלטון מוחלט ובלתי מוגבל של מי שיפעיל את זכות השיפוט הזו עבורם.

מחוקקי המדינה ומושל קנטקי הסכימו. למעשה, ב- 7 בנובמבר 1798 שוחח המושל גארארד עם חברי בית המחוקקים בקנטקי, וחזר בפניהם על ההתנגדות החריפה לחוקי החייזרים וההסתה שכבר נחקקו על ידי רבים ממחוזות חבר העמים.

גארארד הזהיר את הנציגים כי קנטקיאנים "אינם מוטרדים לחלוטין מהשלטון הפדרלי". הוא אמר כי קנטקי וכל המדינות שומרות על הכוח "למחוא כפיים או להטיל את הממשלה הזאת, כאשר מחיאות כפיים או צנזורה הופכות לתוקפה". הוא סיים את דבריו בעידוד מחוקקי המדינה לאשר שוב את מחויבותם לאיחוד ולחוקה על ידי ויתור נחרץ על "כל החוקים הבלתי חוקתיים וההליכים הלא פוליטיים" של הממשלה הפדרלית.

לאחר קריאת ההחלטות של קנטקי ו-וירג'יניה, אפשר לתהות מדוע בעשור האחרון בערך מאז תחילת "המלחמה בטרור", אך לא נגמרה, לא התקיימה דחייה רב-מדינתית סיטונאית של האזנות סתר ללא צווים, פתיחות ללא צופים ב שדות תעופה, מוות ללא צווים על ידי מזל"ט, מעקב GPS ללא צופה אחר מכוניות, ביטול קרוב של habeas corpus וקידוד מעצר בלתי מוגבל של אזרחים אמריקאים ללא הליך חוקי הולם.

מדוע התנערו המדינות באופן מוחלט ועניו כל כך מעמדת הכוח החוקית שלהן?

מדוע הם נטשו את תפקידם כזקיפים שעמדו לצפות לקראת ההתקדמות המתקרבת של האבסולוטיזם הפדרלי?

מדוע האמריקאים מחפשים בוושינגטון תרופות למחלות המולדות על ידי נחילי הדיקטטורים העתידיים שורצים את הביצה לשעבר?

מדוע אנו יושבים בחיבוק ידיים כחברי קונגרס, בתי משפט והנשיא קושרים קשר כדי לצמצם את ממשלות המדינה שלנו למושבות בלבד של האימפריה הפדרלית?

האם מחוקקים ומושלים כיום כל כך רגילים לשעבודם עד ששטות שפירה היא תגובתם היחידה להצבת הממשל הפדרלי של רשתות הדוקות והדוקות יותר סביב צווארם?

ביטול, כפי שהוגדר על ידי ג'פרסון בהחלטת קנטקי משנת 1798, הוא הנשק החזק ביותר נגד התקיפה הפדרלית בריבונות המדינה וחירות הפרט. כפי שהסביר ג'פרסון, למדינות, כיוצרות הממשלה הפדרלית, יש את הסמכות לבטל כל פעולה של הממשלה הפדרלית החורגת מהגבולות החוקתיים של סמכויותיה המואצלות.

על ידי יישום העקרונות שג'פרסון פרסם במסמך המכונן הזה, מדינות יכלו במקביל לבנות מחדש את חומות הריבונות שפעם הוגנו על ידי החוקה, במיוחד התיקון העשירי, ולהסיע את כוחות הגיבוש הפדרלי בחזרה לגדות הפוטומאק.


החלטות קנטקי משנת 1798 - היסטוריה

כוחה של חשיבה עצמאית

מכיוון שארצות הברית נוסדה כרפובליקה חוקתית אחת המבוססת על עקרונות ספציפיים מסוימים, לא כוח או פריבילגיה, אמריקאים מכל התקופות מעוררים לעתים קרובות חששות לגבי סמכות פדרלית הדומה לוויכוחים מתקופות קודמות בתולדותינו.

המחשה טובה לאפקט זה של#147 האצ'ו ” בפוליטיקה האמריקאית היא הדיון המחודש על ביטול, שהתעורר על ידי חדשות הכותרות האחרונות: קים דייוויס וסירובה להנפיק רישיונות נישואין לזוגות הומואים ו#147 ערים מקלטות#148 לאן פקידים מקומיים מסרבים לשתף פעולה עם הארגונים בהחלפת חייזרים לא חוקיים ולגליזציה של מריחואנה פנאי בחודש שעבר, למרות האיסורים של חוק החומרים הפדרליים.

פרקים אלה מזכירים את אחד ממקרי הביטול החשובים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב: החלטות קנטקי ווירג'יניה משנת 1798, נושא הספר שלי. החזרת המהפכה האמריקאית, הראשון שנכתב על פרק חיוני זה מזה יותר ממאה שנה.

בקיץ 1798, על רקע החשש שארצות הברית תיכנס בקרוב למלחמה עם צרפת, חוקק הקונגרס את חוקי החייזרים וההסתה. החוקים אסרו ביקורת על השלטון הפדרלי ונתנו לנשיא ג'ון אדמס את הכוח לגרש כל חייזר שנראה לו חשוד. חקיקה זו לעגה לתיקון הראשון ומנעו מהחייזרים הליך חוקי בסיסי.

כדי להילחם בתגובות החוקתיות הללו, תומס ג'פרסון וג'יימס מדיסון ניסחו את החלטות קנטקי ווירג'יניה. בהחלטות אלה האשימו ג'פרסון ומדיסון את הקונגרס בכך שהוא חורג מסמכויותיו והכריזו על חוקי החייזרים וההסתה בטלים. הזמנים היו כל כך מתוחים שג'פרסון ומדיסון הסתירו את עובדת מחברתם מכיוון שהם חששו מהעמדה לדין על פי חוק ההסתה.

המחוקק המלא של קנטקי אימץ את החלטת מדינתם אשר כינתה את המעשים בלתי חוקיים, בטלים וחסרי כל כוח בנובמבר 1798. כעבור חודש, וירג'יניה ואחריה הכריזה על חובתה החגיגית לעניין 148 כדי להגן על האנשים מפני אכיפת החוקים.

בהתחלה העם האמריקאי מחא כפיים לחוקי החייזרים וההסתה, אך בבחירות בשנת 1800 הם הוציאו את תפקידם מחוקקים רבים שהצביעו בעדם. ג'פרסון נבחר לנשיאות, והוא השעה את כל התביעות שהוגשו תחת צעדים מבישים אלה.מה שנקרא "מהפכת שנת 1800 ”" הביא לסיום המשבר של חוקי החייזרים וההסתה.

מהתכתובות של ג'פרסון ומדיסון על ההחלטות ועל מקרים אחרים של ביטול בהיסטוריה האמריקאית המוקדמת, אנו לומדים מספר לקחים חשובים. ראשית, כפי שכתב מדיסון בהחלטת וירג'יניה שלו, יש להשתמש במערך ההתערבויות של המדינה רק במקרה של הפרה מכוונת, מוחשית ומסוכנת של החוקה. זה לא אמור להיחשף רק לחילוקי דעות במדיניות או לחוקים לא חכמים.

שנית, רעיון הביטול נשען על ריבונותם של בני מספר המדינות ואינו יכול להיות מיושם בצדק על ידי פקיד נבחר בלבד או מחוקק. העם מממש את ריבונותו האולטימטיבית במוסכמות שנבחרות במיוחד למטרה זו. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא אישור החוקה האמריקאית. הפריימרים לא היו מקבלים החלטה על החוקה מצד המחוקקים במדינה, אלא הנחו את המדינות לקיים ועידות אישיות למטרה מפורשת של התחשבות בחוקה והפעלת כוח ריבוני. דרום קרוליינה קיימה כנס מיוחד כל כך בשנת 1832 כאשר ביטלה את תעריף התועבות.

שלישית, ביטול אינו יוצר שתי מערכות חוקים: אחת לאיחוד ואחת למדינה המכריזה על אמצעי בטל באמצעות אמנה. החוק הפוגע מושעה בתוך המדינה, אך רק עד אשר, לפי סעיף V לחוקה, שלושה רבעים מהמדינות יזמנו אמנה חוקתית שתקבע אם להעניק את השלטון הפלסטיני או לא. אם יתקבל תיקון חוקתי המקנה את הסמכות, המדינה המבטלת חייבת לציית לאיחוד או לנטוש אותו.

לבסוף, ביטול אינו רק דוקטרינת זכויות דרום, מדינות ו -146. עקרונות ההחלטות של קנטקי ווירג'יניה פנו למדינות מכל חלקי האיחוד: פנסילבניה, מסצ'וסטס, אוהיו, וויסקונסין ואחרים.

אם נמדוד את מעשיהם של קים דיוויס, ערי מקלט ואורגון לפי אמות מידה אלה, אנו רואים כי לא היה ביטול ממשי במובן הג'פרסוני והמדיסיוני. אנשים, פקידים ומדינות מוחים על חוקים ומדיניות פדרליים, אך לא בוטל.

הפגנות, כמובן, יכולות להיות בריאות. הם מעודדים את העם להרהר ולדון בחירות ובגבולות שהחוקה קובעת על הממשלה הלאומית.

למרבה הצער, מעט אמריקאים יודעים על החלטות קנטקי ווירג'יניה ועל המאבק ההירואי נגד חוקי החייזרים וההסתה. במלאת 217 שנה להחלטת קנטקי, מומלץ לנו לשקול את המחלוקת של 1798 ואת השיעורים המוצעים להיום.


מחשבות על החלטות וירג'יניה וקנטקי משנת 1798

לאחרונה נכנסתי לדיכאון עקב אירועים אקטואליים, ולכן החלטתי לחזור לקרוא עוד היסטוריה אמריקאית. תמיד כיבדתי את הגברים והנשים מהדור המייסד: האומץ והרצף העצמאי העז שלהם הניחו את הבסיס לאמריקה שאנו מכירים היום, לטוב ולרע. למרות שהחוקה האמריקאית היא מסמך פגום מאוד שהוביל לממשלה הגדולה והפולשנית ביותר בהיסטוריה העולמית, זה לא היה כך במקור.

בשנת 2015, גאלופ, חברת סקרים וניתוחים מובילה, גילתה כי 60% מהאמריקאים סבורים כי לממשל הפדרלי יש יותר מדי כוח. בהתחשב בנטיית הממשלה הפדרלית להרחיב את היקף הסמכות והסמכות שלהן, נתון זה לא צריך להפתיע. אולם מה שמפתיע הוא שהוויכוח על הכוח הפדרלי חוזר הרבה יותר ממה שרבים מבינים, עד לדור המייסד.

בשנת 1798, כאשר הנשיא ג'ון אדמס והקונגרס הפדרליסטי העבירו את חוקי החייזרים וההסתה, סברו רבים כי הם מהווים הפרה של סמכויות הממשלה הפדרליות המוגדרות בבירור בחוקה האמריקאית. זמן קצר לאחר המעבר, מספר אזרחים פרטיים שהיו ביקורתיים על השלטון הפדרליסטי מצאו את עצמם מואשמים, מואשמים, מורשעים, כלואים וקנסות בבתי משפט פדרליים, שעד אז היו עמוסים בשופטים פדרליסטיים. בתגובה, ג'יימס מדיסון ותומס ג'פרסון ניסחו את החלטות וירג'יניה וקנטאקי משנת 1798, בהתאמה.

בהחלטת וירג'יניה, מדיסון מדגישה מחדש מהיכן באות סמכויות השלטון הפדרלי, כמו גם מגנה על זכותן של המדינות "להתערב" ביניהן בין הממשלה הפדרלית לבין "הרשויות, הזכויות והחירויות" של המדינות ו האנשים. למעשה, מדיסון טוען כי למדינות יש את הזכות לקבוע את חוקתיות כל החוקים הפדרליים ובכך, המדינות "מחויבות" לעצור כל התעללות בממשל הפדרלי. הסיבה פשוטה: המדינות יצרו את הממשל הפדרלי והאצילו את סמכויותיה בחוקה וכתוצאה מכך על המדינות מוטלת החובה לשמור על סמכויות הממשלה הפדרלית.

תפיסתו של מדיסון כי למדינות יש את הכוח לקבוע את חוקתיות החוקים הפדרליים, כמו גם להתגרות עליהן בגלוי במידת הצורך, בהחלט מנוגדת להבנה האמריקאית המודרנית של ממשלת ארה"ב. רוב האנשים רואים את התפקיד של קביעת חוקתיות החוקים הפדרליים כבלעדיות של מערכת בתי המשפט הפדרליים. תפיסה זו, הנלמדת בכל בתי הספר הממשלתיים, אינה מבינה באופן יסודי את החוקה כפי שהיא אושרה על ידי המדינות. המייסדים, כפי שמעידים התיקונים ה -9 וה -10, ראו במדינות בדיקה אחרונה בכוחם של שלושת סניפי השלטון הפדרלי.

מדיסון כתב, "" חוקי החייזרים וההפתות "עברו במושב האחרון של הקונגרס, כאשר הראשונה שבהן מפעילה סמכות שלא הועברה לממשלה הפדרלית, ואשר על ידי איחוד סמכויות חקיקה ושיפוטיות לבעלי ההוצאה לפועל, מערער את העקרונות הכלליים של שלטון חופשי. ” (הדגש שלי.) מדיסון ראה בצדק כי הנטייה של הממשלה הפדרלית להצטרף ולהרחיב את השלטון על חשבון המדינות הישירה היא "בלתי נמנעת" ובסופו של דבר תוביל לחזרה למלוכה. המדינות העצמאיות הציעו את ההגנה הטובה ביותר מפני הרחבה כזו של הכוח הפדרלי.

תומאס ג'פרסון, בהחלטת קנטקי, מהדהד את חששותיו של מדיסון בנוגע לאיחוד והרחבת הכוח הפדרלי. הוא כותב, "הממשלה הכללית היא השופטת הבלעדית של היקף הסמכויות המופנות לה, אל תעצרו לא פחות מהגזענות שכן שיקול הדעת של מי שמנהל את הממשלה, ולא החוקה, יהיה מדד סמכויותיהם". ג'פרסון הבין שבתי משפט פדרליים יתייצבו בסופו של דבר עם הממשלה הפדרלית בנושאי סמכותה, אך אפילו ג'פרסון לא יכול היה לדמיין עד כמה דבריו היו נוקשים.

בנוגע לזכויות המדינות, השפה של ג'פרסון הייתה אפילו חזקה יותר משפתו של מדיסון. היכן שמדיסון טענה כי המדינות "מחויבות" להתנגד לשלטון פדרלי לא חוקתי, ג'פרסון כותב, ללא כל ספק, כי המדינות, שיצרו את החוקה, הן "ריבוניות ועצמאיות" ויש להן את "הזכות הבלתי מעורערת" לקבוע את חוקתיותה של מעשים פדרליים. יתר על כן, טוען ג'פרסון, "הסעד הראוי" להפרה כזו הוא "ביטול" כלומר, שהמדינות יבטלו כל פעולות פדרליות שלדעתה אינן חוקתיות.

מה שמראים החלטות וירג'יניה וקנטקי הוא שהמאבק על גודל השלטון המרכזי והיקפו אינו דבר חדש בתרבות הפוליטית האמריקאית. למעשה, המאבק הוא שהגדיר את התקופה המהפכנית ויצירת ארצות הברית. לרוע המזל, אלה שטענו נגד הגברת הכוח הפדרלי נמצאים מזמן בצד המפסיד. אף שהמדינות הסתפקו במידה רבה בהחלפת ריבונותן ועצמאותן תמורת דמי מס פדרליים, דבריהם של מדיסון וג'פרסון צריכים לשמש קריאת השכמה לכל מי שמאמין בהגדרה עצמית ובחירות הפרט.


רזולוציות נתפסות כדוגמאות לדוקטרינת הביטול

במהלך משבר הביטול של תחילת שנות ה -30 של המאה ה -19 בנוגע לתעריף הפדרלי, גורמים של זכויות מדינות כגון ג'ון קלהון ורוברט היין ציינו במפורש את החלטות וירג'יניה וקנטאקי כדוגמאות מוקדמות לתיאוריה שלהן כי מחוקק ממלכתי יכול להכריז על חוקים פדרליים בטלים בתוך עצמו. גבולות. קלהון טען בערך באותו אופן כפי שנמצא בהחלטות כי המדינות גיבשו ביניהן הסכם, שהאצילו סמכויות ספציפיות לממשל הפדרלי וכי לפיכך, המדינות היו בסופו של דבר שופטי החוקה.

מדינאי בכיר באותה תקופה, מדיסון נלחם נגד ניצול ההחלטות לגורם לביטול. הוא טען כי ההקשר הוא חשוב ביותר ואין להשוות את הסכנות שבחוקי החייזרים וההפתות לבין אי הנוחות של תעריף. מדיסון הדגיש גם את ההבדל בין מחוקק מדינה המביע דעה לבין קבלת החלטה בהוצאה לפועל. ההחלטות לא נועדו לשבש את ביצוע החוק הפדרלי במדינה אלא להצהיר על דעתה הרשמית של המדינה ובתקווה לגייס תמיכה במדינות אחרות. אף שהמדינות יחד יכולות לדחות את הממשלה הפדרלית, מדיסון לא האמינה שלמדינה אחת יש סמכות לבטל את החוק הפדרלי בגבולותיה שלה. בהתרחקות מהניסוח הדוקטרינרי של ההחלטות, טען מדיסון כי הן נועדו רק להסיט את הדעה הרווחת נגד החוקים ולהוביל לניצחון אלקטורלי נגד הפדרליסטים. שני המעשים הללו ניתנים להכרה בתוך החוקה ואינם מעידים על זכות חוץ חוקתית של מדינה אחת נגד הממשלה הפדרלית.



הערות:

  1. Wyman

    אני מסכים איתך לחלוטין. יש בזה משהו וזה רעיון טוב. אני תומך בך.

  2. Reyes

    I shall simply keep silent better

  3. Garve

    אתה טועה. בוא נדון. כתבו לי ב-PM, אנחנו נתקשר.

  4. Joris

    בראבו, אני חושב שזו המחשבה המפוארת

  5. Tauzilkree

    אני מאמין שאתה טועה. אני מציע לדון בזה.



לרשום הודעה